הפסיכולוגיה המודרנית מסבירה כיצד טראומה עוברת מדור לדור. תורת החסידות [המיסטיקה, הפסיכולוגיה והפילוסופיה היהודית] עוזרת לנו להבין שאלה עמוקה יותר: מדוע בחר הבורא ליצור עולם שבו יש מקום לסבל ולדפוסי הישרדות?
כבר אלפי שנים שהאנושות מנסה להבין מהו תפקידה בעולם, ומה חלקה בהגשמת התכלית שלשמה ברא אותו הבורא.
הבורא לא ברא את העולם מפני שהיה חסר לו משהו. הרי אין בו שום חיסרון. על פי החסידות, הבריאה נובעת מתענוגו של הבורא, שהוא גם השורש לבחירתו החופשית ולמידת הרחמים שלו.
עוד לפני שנברא העולם, הבורא כבר אהב את בני האדם. ומתוך רחמיו, הוא בחר מרצונו החופשי לתת לנו חלק בגילוי הטוב שלו בעולם.
לשם כך הוא נתן בנשמה האנושית משהו מעצמו [המאפשר לנו לחוש יראה ואהבה עמוקות], והעניק לנו את היכולת לחשוב, לבחור, ליצור ולבנות קשרים עם אחרים.
אבל את הנשמה הזאת הוא הכניס לתוך גוף גשמי, שיכול לחוות את עצמו כנפרד מהמקור שלו.
מתוך תחושת הנפרדות הזאת יכולים להתעורר פחד, רצונות אנוכיים ודפוסי הישרדות. ועם זאת, דווקא המצב הזה מאפשר לנו לבחור בעצמנו לפתח את הכישורים הרגשיים שבעזרתם נוכל לגלות את טובו של הבורא.
הקשר הזה גורם לבורא תענוג, אף שאין בכך כדי לחולל בו שום שינוי.
מה מלמד אותנו המדרש על חסד ואמת?
הרבה לפני שהפסיכולוגיה המודרנית החלה לעסוק בשאלות האלה, חכמי ישראל כבר נתנו להן הסבר.
──────────
במדרש המובא בשם רבי סימון מתואר ויכוח שהתרחש עוד לפני בריאת האדם.
מידת החסד אמרה שראוי לברוא את האדם, משום שהוא עתיד לעשות מעשי חסד. לעומתה, מידת האמת טענה שאין לברוא אותו, מפני שבני האדם עתידים להיות מלאים שקר.
מה עשה הבורא? השליך את האמת ארצה וברא את האדם.
המדרש מביא בהמשך את הפסוק:
״אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח״ (תהילים פה, יב).
האמת לא נעלמה ולא הושמדה. היא ירדה אל תוך העולם הגשמי, כדי שבני האדם יוכלו לגלות אותה ולהצמיח אותה מתוך החיים עצמם.
כך התאפשרה בריאת האדם בזכות מידת החסד, עוד לפני שהיה מסוגל לחיות באמת באופן מלא.
ההפרדה בין החסד לאמת הייתה חלק מהתהליך שאִפשר לברוא עולם שאינו מושלם. והתפקיד שלנו הוא לחבר ביניהם מחדש.
איך עושים זאת? כשאנחנו בוחרים לנהוג ביושר, בונים מערכות יחסים בריאות, לומדים את חוכמת הבורא ומאפשרים לה להשפיע על הדרך שבה אנחנו חיים, אנחנו למעשה מצמיחים את האמת מתוך המציאות הגשמית.
מהו האור שעליו מדברת החסידות?
כדי להבין מדוע העבודה הזאת קשה כל כך, צריך קודם להבין למה מתכוונת החסידות כשהיא מדברת על ״אור״.
המדרש על החסד והאמת עוזר לנו להבין את הבעיה שהחסידות מתארת באמצעות הכלים הקדומים: מידות שונות התקשו לפעול יחד, אף שכולן נבעו מטובו של הבורא.
──────────
מדוע היה קשה כל כך לשלב ביניהן?
מפני שמצב ההישרדות הוא חלק ממבנה הבריאה עצמה.
בחסידות, הגילוי הראשון של הבורא כלפי הבריאה נקרא ״אור״. אין הכוונה לאור גשמי שאנחנו רואים בעיניים, אלא לאופן שבו הבורא מגלה את טובו לבריאה.
אפשר לתאר את התודעה של האור בשלושה משפטים:
1. ״אני כאן כדי לגלות טוב״.
2. ״אני מכיר בכך שהמקור שלי גדול מכל מה שאני מסוגל לגלות״.
3. ״אני משתוקק להתאחד עם המקור שלי״.
האור משתוקק להשפיע טוב מתוך תענוג. הוא מקבל ממקורו כדי שיוכל להמשיך ולגלות את הטוב הזה לבריאה.
אפשר לומר שהאור הוא שפת האהבה של הבורא כלפי העולם שברא.
אבל כדי שההכרה הזאת תהפוך לחלק מהאישיות שלנו, אנחנו צריכים לפתח את הרגישות שתאפשר לנו לקלוט אותה.
זוהי אחת המטרות של תהליך הריפוי: להפוך את עצמנו לכלים שמסוגלים לקבל את התודעה שהבורא כבר מעניק לנו באמצעות האור שלו.
וכאשר אנחנו מרגישים שהרגישות הזאת חסרה לנו, אנחנו יכולים לבקש מהבורא שיעורר אותה בתוכנו.
דוד המלך נותן לנו מילים לבטא את הבקשה הזאת:
״עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח״ (תהילים מד, כד).
כאשר אדם שרוי בקהות רגשית עמוקה, לא תמיד מספיקה בקשה אחת.
לפעמים צריך להתפלל שוב ושוב, ללמוד ולעבוד על הכישורים הרגשיים שיעזרו לנו להרגיש יותר את טובו של הבורא. יכול להיות שאנחנו עדיין רוצים בטוב ומשתוקקים אליו, אבל הקהות הרגשית מקשה עלינו אפילו להרגיש את הרצון הזה.
ככל שאנחנו מפתחים את הרגישות הזאת, אנחנו לומדים לקחת יותר אחריות, לבנות קשרים טובים ועמוקים יותר, ולהיות מסוגלים יותר לקבל את טובו של הבורא ולהעביר אותו הלאה.
──────────
אבל מדוע כל כך חשוב לפתח את ההכרה הזאת?
החסידות מלמדת שבעולם התוהו [עולם של חוסר סדר], האורות היו חזקים מאוד, אבל הכלים לא היו מסוגלים להכיל את עוצמתם.
נוסף על כך, הכלים לא ידעו לשלב בין מידות שונות. כל מידה באה לידי ביטוי בפני עצמה, בלי לפנות מספיק מקום למידות האחרות.
הבעיה לא הייתה שחסר טוב. להפך, היה שפע עצום של טוב. אלא שהכלים לא היו מסוגלים לקבל אותו ולגלות אותו תוך שילוב של המידות השונות.
גם אנחנו מכירים מצבים דומים מהחיים שלנו.
אדם יכול לאהוב מאוד, ובכל זאת לא לדעת איך לבטא את האהבה שלו.
מישהו אחר יכול לרצות לנהוג בחמלה, אבל להתקשות להציב גבולות. ויש אדם שהאמת חשובה לו מאוד, אך כשהוא אומר אותה, הוא לא תמיד מצליח להתחשב ברגשות של מי שעומד מולו.
החסידות קוראת ליכולת לשלב בין מידות שונות בשם ״תיקון״.
אנחנו מפתחים את היכולת הזאת באמצעות מודעות עצמית, חמלה, הצבת גבולות, מחילה לעצמנו ולקיחת אחריות.
ככל שאנחנו רוכשים את הכישורים האלה, האישיות שלנו נעשית כלי שמסוגל לקבל יותר טוב וגם לבטא אותו בצורה טובה יותר.
מהיכן נובעת טראומה בין־דורית?
החסידות מתארת את שבירת הכלים הקדומים כאחד השורשים הרוחניים של תחושת הנפרדות הקיימת בבריאה.
כך אפשר להבין כיצד נוצר עולם שיש בו פחד, רצונות אנוכיים ומידות שלעיתים מתנגשות זו בזו.
הפסיכולוגיה המודרנית מסבירה כיצד חוויות כואבות גורמות לאנשים לפתח דפוסי התגוננות. אדם שחווה שוב ושוב פחד, הזנחה או כאב רגשי עשוי ללמוד להגן על עצמו בדרכים שממשיכות ללוות אותו גם הרבה אחרי שהסכנה המקורית כבר חלפה.
הדפוסים האלה יכולים לעבור מדור לדור, דרך המשפחה, התרבות והחברה.
למשל, הורה שלמד להתרחק מרגשות שקשה לו להתמודד איתם עלול, בלי לשים לב, ללמד גם את ילדיו לעשות את אותו הדבר. כך אנחנו עלולים להעביר לילדים שלנו דפוסי הישרדות, אפילו כשאנחנו אוהבים אותם מאוד ורוצים שיהיו להם חיים טובים יותר.
החסידות מסבירה מהבחינה הרוחנית מדוע הנפרדות והתיקון הם חלק מהבריאה. הפסיכולוגיה, לעומתה, עוזרת לנו להבין כיצד נוצרים דפוסים הקשורים לטראומה, איך הם עוברים מדור לדור, ומה אפשר לעשות כדי לשנות אותם.
──────────
איך דפוסי הישרדות באים לידי ביטוי בחיי היומיום?
לא תמיד קל לזהות אותם. לפעמים הם מופיעים דווקא בהתנהגויות שנראות לנו חיוביות. למשל, הרצון לרצות אחרים. זוהי תגובה הסתגלותית לטראומה, שבה אדם לומד לשים את הצרכים של אחרים לפני הצרכים שלו, כדי להרגיש בטוח, מקובל או אהוב.
מבחוץ, ריצוי אחרים יכול להיראות כמו חסד. אבל למעשה הוא עלול להפריד בין החסד לאמת. כשיש חסד בלי אמת, אנחנו נמנעים משיחות כנות ומתקשים להציב גבולות בריאים. ומצד שני, אמת בלי חסד עלולה להפוך לנוקשה ואף לפגוע באחרים.
תהליך הריפוי מאפשר לנו לחבר מחדש בין החסד לאמת בתוך האישיות שלנו.
נהוג לדבר על ארבע תגובות הסתגלותיות נפוצות לטראומה, שיכולות להתפתח במצב הישרדות. מאחורי כל אחת מהן עומדת אמונה מסוימת:
1. לחימה (Fight): ״אני בטוח רק כשאני בשליטה״. אדם שפועל מתוך הדפוס הזה עשוי להכחיש דברים, להגיב בתוקפנות, להאשים אחרים, לבקר אותם ולנסות לשלוט בהתנהגותם.
2. בריחה (Flight): ״אהיה בטוח אם אשאר עסוק או אתרחק ממה שלא נעים לי״. הדפוס הזה יכול להתבטא בעבודה ללא הפסקה, באכילה כדי להימנע מרגשות, בשאיפה מוגזמת לשלמות ובהתחמקות משיחות קשות.
3. קיפאון (Freeze): ״אין טעם לנסות״. כאן נראה לעיתים דחיינות, קהות רגשית, הסתגרות או נטייה לוותר מראש.
4. ריצוי (Fawn): ״אם כולם יהיו מרוצים ממני, אהיה בטוח״. הדפוס הזה עשוי להתבטא בהסכמה אוטומטית, בהסתרת רגשות, בקושי להציב גבולות ובעשיית טובות כדי לזכות באישור או להשפיע על רגשותיהם של אחרים.
חשוב להבין שאותו אדם יכול לפעול מתוך כמה מהדפוסים האלה.
אדם יכול לאהוב באמת ולרצות בטובת הזולת, ובכל זאת להשתמש בדרכי התמודדות הישרדותיות שפוגעות בקשרים שלו עם אחרים.
אלא שלא תמיד קל לנו להכיר בכך. כשאנחנו מתחילים לזהות את הדפוסים האלה בעצמנו, אנחנו עלולים להרגיש שאנחנו אנוכיים, שתלטנים, פחדנים או לא מספיק טובים מבחינה רוחנית.
לפעמים, כדי לא להתמודד עם התחושות האלה, אנחנו מכחישים את ההתנהגות שלנו. לפעמים אנחנו אפילו משתמשים בידע הרוחני שרכשנו כדי לשמור על התחושה שאנחנו אנשים טובים.
וכך קורה דבר מפתיע: דווקא הרצון להרגיש קדושים עלול לעכב אותנו מלפתח את הכישורים הרגשיים שאנחנו צריכים כדי לגלות את הטוב שאנחנו כבר רוצים בו.
לכן ריפוי אינו רק עניין של להרגיש טוב יותר.
המטרה היא לפתח את הכישורים הרגשיים שיעזרו לנו להפסיק לפעול מתוך הישרדות, וללמוד לחיות מתוך קשר אמיתי.
הסקרנות עוזרת לנו לשים לב לדפוסים שלנו, במקום להגיב באופן אוטומטי.
החמלה מאפשרת לחלקים הפגועים שבתוכנו להרגיש בטוחים מספיק כדי שנוכל להכיר אותם.
הצבת גבולות מלמדת אותנו לומר את האמת מתוך חסד.
והיכולת לסלוח לעצמנו מאפשרת לנו ללמוד מהטעויות שלנו בלי להתייאש.
ככל שאנחנו מפתחים את הכישורים האלה, אנחנו פחות נשלטים על ידי דפוסי ההישרדות שלנו. וכך נעשה לנו קל יותר לחיות מתוך אמת וחסד גם יחד.
למה תיקון העולם דורש מאיתנו כל כך הרבה עבודה?
כך אפשר להבין כיצד תיקון הכלים הקדומים קשור לתהליך הריפוי של האדם.
──────────
וזו גם הסיבה שתיקון העולם דורש מאיתנו עבודה רבה כל כך.
האנושות לא רק מפתחת טכנולוגיות חדשות או בונה תרבויות מתקדמות יותר. לאט לאט, אנחנו גם לומדים לרפא את הדפוסים הרגשיים שגורמים לנו לחיות מתוך הישרדות, במקום מתוך קשר אמיתי.
כשאנשים מצליחים לרפא דפוסי הישרדות שעברו אליהם מהמשפחה ומהקהילה, הם נעשים לכלים חזקים יותר, שמסוגלים לקבל ולגלות את הטוב שהכלים הקדומים לא הצליחו להכיל.
אותו אור שבעבר גרם לשבירת הכלים יכול כעת להתקבל בדרך אחרת, אצל בני אדם שעברו תהליך של ריפוי.
כיצד מתרחש תיקון הכלים הקדומים?
תיקון הכלים הקדומים מתרחש כאשר בני האדם נעשים לכלים שמסוגלים לקבל טוב, בלי שהפחד, הצורך להתגונן או תחושת הנפרדות ישתלטו עליהם.
──────────
ככל שיותר אנשים עוברים תהליך של ריפוי, כך אנחנו נעשים מסוגלים יותר להכיר את הבורא כפי שהוא רוצה שנכיר אותו. לא רק בשכל, אלא גם בלב וברגשות שלנו, ואפילו באמצעות מערכת העצבים, שעוברת שינוי ומסוגלת לקלוט יותר מטובו.
כך מתחילים להתקיים דברי הפסוק ״אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח״. האמת צומחת מתוך החיים עצמם, כשאנחנו מכניסים אליהם יושר, חסד, חוכמה ומודעות.
האדם שבעבר הרגיש נפרד מגלה שהוא מסוגל לבחור בקשר מתוך רצונו החופשי.
וככל שאנחנו לומדים להרגיש יותר יראה ואהבה, כך אנחנו יכולים גם ליהנות יותר ממוזיקה, מחוכמה, מיופי ומהקשרים שלנו עם אחרים.
לכן פיתוח כישורים רגשיים לא רק עוזר לנו לגלות יותר טוב בעולם. הוא גם מאפשר לנו ליהנות יותר מהחיים עצמם.
מדוע הבורא בחר בנו להיות שותפים לבריאה?
בלי האפשרות להרגיש נפרדים מהבורא, לא הייתה יכולה להיות בחירה חופשית אמיתית. גם אהבה שנובעת מבחירה לא הייתה אפשרית, ולא היה יכול להיות אדם שבוחר להיות שותף בגילוי טובו של הבורא מתוך העולם עצמו.
──────────
הבורא אינו זקוק לבני האדם מפני שחסר לו משהו.
על פי החסידות, התענוג של הבורא הוא השורש לבחירתו החופשית ולרחמיו.
הבורא יכול היה לברוא עולם שבו נקבל את הטוב בלי שנצטרך להתמודד עם פחד, רצונות אנוכיים או תחושת נפרדות.
אבל הוא בחר מרצונו החופשי לתת לנו תפקיד בבניית הקשר שהוא חפץ בו.
התורה מתארת את גוף האדם כמי שנוצר מעפר האדמה, החומר הנמוך ביותר במציאות הגשמית. ובכל זאת, אפילו העפר הזה יכול להיות חלק מהקרבה העמוקה [קשר אמיתי] של הבורא עם עצמו.
אנחנו שותפים לתהליך הזה בכל פעם שאנחנו משנים דפוסי הישרדות, מפתחים כישורים רגשיים, מתקנים פגיעות ומביאים יותר טוב למערכות היחסים שלנו.
וכאן אנחנו חוזרים למדרש שבו פתחנו, על החסד והאמת. עכשיו אפשר להבין כיצד המעגל נסגר: דווקא דרך החיים הגשמיים, בני האדם יכולים לחבר מחדש בין שתי המידות האלה.
התענוג של הבורא אינו נובע מהסבל עצמו, אלא מהקשר שמתוך רחמיו הוא בחר לאפשר.
הקשר הזה גורם לו תענוג, מבלי שיחול בו שום שינוי.
──────────
מבוסס על תורת חסידות חב״ד.
מאמרים קשורים:
האמונות שעל פיהן אנחנו חיים משפיעות על האישיות שלנו:
בכל השקפת עולם יש שאלות שאין עליהן תשובה פשוטה, אך יש השקפות סבירות יותר מאחרות:
כדי להבין את הבורא, אנחנו זקוקים גם לכישורים רגשיים:
יראה מופרזת שמופנית למקום הלא נכון וריצוי אחרים דומים לעבודת אלילים:
האם אמונות בריאות מבחינה רגשית מתאימות גם לעולם הנשמות?
רעיונות שיעזרו לנו להכיר את הבורא טוב יותר:
שאלות נפוצות
מהי טראומה בין־דורית?
טראומה בין־דורית היא מצב שבו דפוסי הישרדות עוברים מדור לדור. כשאנשים חיים מתוך פחד וצורך מתמיד להגן על עצמם, הדפוסים האלה לא בהכרח נעלמים עם הזמן. הם יכולים לעבור דרך המשפחה, התרבות והחברה, עד שמישהו מצליח לפתח את הכישורים הרגשיים הדרושים כדי לרפא אותם.
האם ריצוי אחרים הוא תגובה לטראומה?
כן. ריצוי אחרים יכול להיות תגובה הסתגלותית לטראומה, שבה אדם לומד לשים את הצרכים של אחרים לפני הצרכים שלו כדי להרגיש בטוח, מקובל או אהוב. מבחוץ זה עשוי להיראות כמו חסד, אבל בפועל הוא עלול להפריד בין חסד לאמת, משום שהוא גורם לאדם להימנע משיחות כנות ומהצבת גבולות בריאים.
איך תהליך הריפוי עוזר לעצור טראומה שעוברת מדור לדור?
הריפוי מאפשר לנו לפתח את הכישורים הרגשיים שבעזרתם נוכל להחליף דפוסי הישרדות ביצירת קשר אמיתי. הסקרנות עוזרת לנו לזהות את הדפוסים שלנו, החמלה מאפשרת לחלקים הפגועים שבתוכנו להרגיש בטוחים, הצבת גבולות מלמדת אותנו לומר את האמת מתוך חסד, והיכולת לסלוח לעצמנו עוזרת לנו ללמוד מטעויות. ככל שהכישורים האלה מתפתחים, אנחנו נעשים פחות תלויים בדפוסי ההישרדות הישנים שלנו.
מדוע הבורא ברא את האדם כך שיוכל להרגיש נפרד ממנו?
על פי החסידות, הבורא בחר מרצונו החופשי לברוא עולם שבו בני האדם יכולים לחוות את עצמם כנפרדים מהמקור שלהם.
תחושת הנפרדות הזאת מאפשרת את קיומם של פחד ודפוסי הישרדות, אבל היא גם מעניקה לנו את האפשרות לפתח אהבה מתוך בחירה חופשית, לתקן את מה שנפגע ולגלות את טובו של הבורא.
לבורא לא חסר דבר. התכלית הזאת נובעת מתענוגו, מבחירתו החופשית ומרחמיו.
״אם הבורא באמת זקוק לנו, מדוע יש כל כך הרבה סבל בעולם?״
Explore the NextSelf Blog. Start with this post explaining the world of souls, and what does it mean to be light? And my Youtube. Content is published to this facebook first and a few days later to the blog, list of 100+ 1 line ideas, how to transform selfish desire like gossip, one structure of spiritual beliefs is healthy for the nervous system, learn about my story and book recommendations.
The blog lists all the difference patterns to study, understanding patterns is how one can develop 'Daas' [felt knowing].
Content does not provide medical services or professional counseling, and it is not a substitute for professional medical care.
